החלטה בתיק ב"ש 4514/08

1.       לפני ערר על החלטת בית המשפט קמא (כב' השופטת ח' מאק-קלמנוביץ) לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, שבגדרם הוגש נגדו כתב אישום בגין עבירת של ניסיון התפרצות למקום המשמש לתפילה והכשלת שוטר במילוי תפקידו. בכתב האישום מיוחסת לו עבירת ניסיון התפרצות לכנסיית הדמעה בגת שמנים, שנעשה באמצעות ניפוץ חלון הכנסייה.

2.       העורר טוען כי טעה בית המשפט קמא בקבעו כי יש ראיות לכאורה כנגדו, על יסוד טביעות אצבע אלו שנמצאו על סולם בזירת האירוע - חצר הכנסייה. ב"כ העורר טוען שמדובר בטביעות אצבע על נכס נייד ואפשר שיש להימצאן על הסולם הסבר סביר. בהקשר זה טוען ב"כ העורר שלא נעשתה חקירה הולמת לגבי מקום הימצאו של הסולם קודם להצבתו בחצר במקום בו נמצא בעת האירוע. ב"כ העורר הוסיף, כי טביעת אצבע אינה ראייה בטוחה דיה, כפי שניתן ללמוד מהעובדה שבעוד שתחילה טענה המדינה להתאמה של שני מעתקים לטביעת אצבע, הובהר יותר מאוחר, כי מדובר בהתאמה של מעתק אחד בלבד. ובנוסף, לטענתו, ראייה מדעית יחידה אינו בסיס הולם להרשעה כעולה ממאמר של הלפרט ופרדס שפורסם בעיוני משפט ל(2) 399.

          עוד טוען ב"כ העורר, כי מדובר בעבירה אחת שאינה מעוררת חזקת מסוכנות מה גם שעברו הפלילי של העורר אינו מכביד, ומוסיף כי היה על בית המשפט להעדיף חלופת מעצר.

4.       ב"כ המשיב טוען כי יש לדחות את כל הטענות שהועלו בערר. לדבריו, היה מקום לחקור את תולדות הצבתו של הסולם בזמן האירוע ולפניו, אילו היה העורר מסביר את הימצא טביעת האצבע על הסולם בכך שהסולם ניצב במקום אחר, ואולם העורר הרחיק עצמו בחקירתו מכל קשר עם סולם. עוד טען ב"כ המשיב, כי ראייה מסוג טביעת אצבע מקובלת בפסיקה כראייה חזקה, וטרם נקבע כל דין אחר לגביה. ב"כ המשיב הוסיף, כי טיעוני ב"כ העורר לעניין מסוכנות העורר אינם מבוססים בעובדות.

5.       אני סבורה שדין הערר בכל הנוגע לדיות הראיות, להידחות. בחינת חומר הראיות מלמדת כי העורר נמצא בסמוך למקום הפריצה - מקום בו נשברה זכוכית חלון הכנסייה עובר ללכידתו - וניסה להימלט מהמקום עם אחרים. לא היה לעורר כל הסבר סביר להימצאו במקום בשעת ערב מאוחרת (קרוב לחצות). לדבריו, חזר מחתונה של חבר שאת שמו לא זכר, ובחקירה נוספת מסר רק שם פרטי (חאלד). צירוף העובדות הבאות; הימצאות העורר במקום סמוך לפריצה והעדר הסבר סביר לכך, וטביעת האצבע של העורר על הסולם עליו טיפסו הנמלטים ממקום הפריצה - מבסס סיכוי סביר להרשעה בעבירת ניסיון ההתפרצות המיוחסת לו בכתב האישום. אוסיף, כי לפי שעה, על פי הפסיקה, טביעת אצבע בנסיבות כאלה היא ראייה חזקה שיש מקום לייחס לה משקל של ממש.

6.       גם קביעת בית משפט קמא לעניין מסוכנות העורר ראויה. בית משפט קמא נשען על כך שלעורר שתי הרשעות קודמות בעבירות ניסיון פריצה לרכב גניבה ותקיפה הגורמת חבלה של ממש. גם התנהגות העורר בעת האירוע מלמדת על מסוכנותו. העורר לא נשמע להוראות השוטרים שהגיעו למקום ונמלט.

7.       ואולם מעורר קושי סיומה של החלטת בית המשפט קמא המתייחס לחלופת מעצר. עולה בעליל כי בית המשפט לא בחן חלופת מעצר שפגיעתה בחירות פחותה. כל שנכתב בהקשר זה הוא:

          "בנסיבות אלו אני סבורה שקיימת עילת מעצר נגד המשיב ואין מקום להסתפק בעילת מעצר המייחסת מתן אמון" (הערה: נראה כי נפלה טעות קולמוס במילים האחרונות הכוונה ל"חלופת מעצר"). מפרוטוקול הדיון עולה כי ב"כ המשיב הציע לפני בית המשפט קמא לשחררו למעצר בית וליתן לו אפשרות להמשיך בעבודתו ברשות העתיקות תוך שאחיו ואימו יערבו לו (הוגש תלוש משכורת כדי לבסס את טענת עבודתו הקבועה ברשות העתיקות).

          ההתייחסות הלאקונית של בית המשפט לנושא אינה מלמדת על בחינה אמיתית של החלופה. גם אם קשה לתת במשיב אמון עקב עברו הפלילי וניסיון ההימלטות יש לבחון את החלופה המוצעת ביתר עמקות, כמתחייב מהוראות חוק המעצרים. הפסיקה קבעה:

"החוק מורה אותנו במפורש כי מקום שחלופת מעצר יכולה להשיג את המטרה שלשמה נועד המעצר, יש להסתפק בה, שהרי פגיעתה בחירותו של הנאשם פחותה ... אין עילה מסוימת או עבירה מסוימת שבהתקיימן פטור בית המשפט להציג לעצמו את השאלה האם ניתן להסתפק בחלופת מעצר": בש"פ 7317/06 מדינת ישראל נ' פלוני.

8.       לאור האמור אני מקבלת את הערר בחלקו, וקובעת כי התיק יחזור לבית המשפט קמא לבחינת החלופה.

          להסרת ספק, אציין כי אין באמור לעיל כדי להביע דעה, שמן הראוי לשחרר את המשיב לחלופת המעצר שהוצעה או לחלופה אחרת, אלא רק להדגיש את חשיבות בחינת החלופה.

ניתנה היום, כ"ה בניסן תשס"ח (30 באפריל 2008) במעמד המתייצבים.

הוקלד ע"י נעמי ביטון התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: